לוי נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

פסק דין

עניינה של תובענה זו בנזקים עקיפים בסך כולל של 950 ₪ (השתתפות עצמית) שנגרמו לתובע בתאונת דרכים שארעה בתאריך 16/1/12, בין רכב התובע לרכב המבוטח על-ידי הנתבעת (להלן: "רכב הנתבעת" ו- "נהג הנתבעת").

נהג הנתבעת לא התייצב לדיון, על אף שזומן כדין. נוכח מהות התביעה וסכומה לא התרתי את דחיית הדיון על מנת לנסות לזמנו שוב.

מטעם התובע העידה הנהגת ברכב וסיפרה שקיבלה מכה מאחור ברכב בשעה שעמדה ברמזור. נהג הנתבעת, חתם לאחר התאונה על פתק, כי הוא פגע ברכב התובע מאחור. הנהגת העידה כי לאחר התאונה נהג הנתבעת התחנן כי לא תפעיל את הביטוח והם הסכימו שישלם לה סך של 1,000 ₪ אולם הוא התחמק. הנהגת זיהתה את הפגיעה בפגוש ליד המצלמה על גבי התמונות שהוצגו לה.

בנסיבות של פגיעה מאחור ברמזור ובהעדר עדות מטעם הנתבעת, לא יכולה להיות מחלוקת על אחריותו המלאה של נהג הנתבעת לתאונה, דא עקא שהצדדים חלוקים אודות חובת הנתבעת לכסות את הנזקים העקיפים של הנהג, שכן לטענתה התובע כבר זכה במלוא הכסף של התאונה מחברת הביטוח שלו.

הנתבעת מבססת טענתה זו, על כך שבחוות דעת שמאי התובעת צוין כי הפגוש קרוע במספר מקומות ויש הרבה עבודה בשיפוצו. מעיון בתמונות שצורפו לדו"ח השמאי עולה, כי אכן הפגוש האחורי פגוע במקומות רבים, כאשר חלק מן הפגיעות הם קילופים, דבר שקשה לייחס דווקא לתאונה וחלק הם קרעים במקומות שונים. השמאי לא הבחין בין נזקים שמקורם בתאונה ובין נזקים ישנים.

אכן, העקרון המנחה בדיני הנזיקין הוא השבת המצב לקדמותו. עקרון זה מחייב את המזיק לשפות את הניזוק בגין מלוא נזקיו שנגרמו מן התאונה. מכאן בהחלט שיתכן מצב שבו יהא זכאי התובע לקבל פיצוי בגין נזק "עקיף" שנגרם לו כתוצאה מאירוע התאונה ובלבד שנזק זה יוכח, מאידך לא זכאי התובע לקבל פיצוי שהוא מעבר לנזק שנגרם.

על אף האמור, נפסק לא פעם, כי מטרת דיני הנזיקין ב"השבת המצב לקדמותו" סובלת בהחלט את התוצאה לפיה, הגם שהוחלף חלק משומש בחדש וכתוצאה מכך עלה שווי המכונית במידה סבירה, אין בכך משום חריגה מהעיקרון האמור, שכן יש להעדיף את אינטרס הניזוק על המזיק ולא לחייבו לשאת בהוצאות ולהשקיע במכוניתו כתוצאה מתאונה שארעה שלא באשמתו (השווה: ע"א (ת"א) 197/78 משה יורמן נ' אריה חרות (תל-אביב-יפו), (30/11/1978)). וראה בעניין זה דברים שאמר כב' השופט בן דרור, לגבי מקרה בו אין בידי בית המשפט להכריע ולקבוע שאכן ניתן היה להחזיר את המצב לקדמותו בהוצאות פחותות –

"...כאן עומדות בפני בית-המשפט שתי האפשרויות האחרות שצויינו לעיל. לאמור: האם יחוייב הניזק לשאת בהפרשי המחירים, שהרי "זכה" בחלק חדש וערך רכושו עלה. או שמא נדחה גירסה זו, ונאמר כי אין להטיל על הניזק, בעקבות התאונה שלא היו לו חלק ויד בה, לשאת בהוצאות ולהוסיף ולהשקיע במכוניתו, ואפילו שופר מצבה ועלה ערכה לאחר התאונה ולאחר תיקונה.

4. אם אכן נגזר עלינו לבחור בין שתי אלו, אני מעדיף ללא היסוס את זו האמורה לאחרונה. הטעם לכך הוא ששעה שעלינו להכריע בין האינטרסים המנוגדים של שני המעורבים בתאונה, אין עלינו להתעלם מהתמונה בשלימותה, מנסיבות המקרה. ואם ניתן לעשות הכללות, ולדבר על ציבור האחראים לתאונות בדרכים, מחד, ועל ציבור הנופלים קרבן לתאונות אלו, מאידך, סבורני שיש להעדיף את האינטרס של הניזק על פני זה של המזיק. במסגרת זו אינני רואה כיצד נוכל לבוא אל הניזק ולומר לו:

אכן, נהגת כהלכה ולא מצאנו בך כל פגם, ואף-על-פי-כן, וכתוצאה מנהיגתו הפרועה של המזיק, עליך להוסיף ולשלם מכיסך עבור שיפורה של מכוניתך. ואינני מוצא תשובה נאותה לקושיתו: אני לא הייתי מוכן כלל להשקיע כספים נוספים ולשפר את מכוניתי, מרצוני, ולמה אעשה כן על-פי רצונו של המזיק?"

ע"א (ת"א) 197/78 משה יורמן נ' אריה חרות (תל-אביב-יפו), 30/11/1978

הדברים יפים בשינויים המחויבים גם בענייננו. אני נכונה לצאת מתוך הנחה שחלק מן הנזק שתועד בפגוש אינו כתוצאה מן התאונה הנוכחית וכי שיפוץ הפגוש העמיד את התובע במצב טוב משהיה טרם התאונה, יחד עם זאת, התובע נאלץ לקחת את רכבו לתיקון ולשאת בהשתתפות העצמית בשל התאונה שארעה שלא באשמתו. לא הוכח שיעור ההטבה היתרה שזכה בה התובע, ואפילו חברת הביטוח של התובע הכירה בזכותו לקבל פיצוי על כל סכום התיקון למעט ההשתתפות העצמית. אם צריך עוד להוסיף, אציין, כי שניתן להתרשם מתמונות השמאי, כי מלבד הפגמים החיצוניים בפגוש היו ככל הנראה גם פגיעות פנימיות שמקורם בתאונה.

בנסיבות העניין, כאשר עומד על המדוכה סכום השתתפות עצמית של 950 ₪ שהתובע נאלץ להוציאו עקב התאונה וכאשר הנתבעת לא הביאה ראיה כלשהי המאפשרת לאמוד את הנזק שנגרם מן התאונה לעומת הנזק שהיה קיים בפגוש ואת שיעור ההטבה לה זכה התובע בעקבות שיפוץ הפגוש, אני קובעת, כי על הנתבעת להשיב לתובע את סכום ההשתתפות העצמית בו נשא; הנתבעת תשא עוד בסכום האגרה כפי ששולם ושכ"ט עו"ד בהתחשב בסכום התביעה בסך של 800 ₪ בתוספת מע"מ.

למותר לציין, כי מדובר בתיק שהוא בגדר אבסורד, שעה שההוצאות הסובבות את הגשת התביעה וניהולה עולות על סכום הנזק הנתבע, כאשר בסופו של דבר הוצאות ניהול תביעות מסוג זה מוטלות על ציבור המבוטחים וגורם להעלאת פרמיות הביטוח.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, י"ג תמוז תשע"ג, 21 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: